חינוך לרגשות- האם יש דבר כזה?- חלק א'

אין הורה שלא מתגאה ומתפאר בילדים שלו, כשהם מביאים הביתה ציונים גבוהים, כשהם לומדים שפה זרה בקלות יתרה, ומאוחר יותר, כשהם מוציאים 700 ומעלה בפסיכומטרי ו/או כשהם הופכים לעורכי דין או לרופאים. בתוך כל מבול הציפיות הזה, הקשורות למנת המשכל של הילדים שלנו ולתפקוד האינטלקטואלי-שכלי שלהם, אנחנו שוכחים לטפח חלק חשוב לא פחות בחייהם, והוא הרגשות שלהם.
אנחנו איננו רק המוח או האינטלקט שלנו. אנחנו עוד מימדים רבים נוספים, שאחד מהם והמרכזי שביניהם, הוא הרגשות שלנו. קבלו כמה עובדות שכדאי לדעת על רגשות, על החשיבות שהם משחקים בחיי הילדים שלנו ועל הנזק שהם יכולים לחולל בהמשך הדרך, אם הם לא מעובדים ומבוטאים כראוי.

מהו רגש ומהי הבעייה הטמונה בהדחקתו?
רגשות, כמו עצב, שמחה, אהבה, כעס, קנאה וכו', הם תגובה סובייקטיבית של אדם לאירוע בחייו שאינו בהכרח חיצוני (פעמים רבות רגשות יכולים לעלות בעקבות מחשבות פנימיות), והבא לידי ביטוי באופן פיזי ונפשי כאחד. לא ניתן להסביר רגש במילים, היות שרגש מרגישים, אך למען ההמחשה נסביר, כי מדובר בסוג של אנרגיה שמתעוררת בגוף, מתפשטת לכיוונים שונים בתוכו, ונעלמת אל מחוצה לו- כאשר גל הרגש חולף.

היות שאנחנו מורגלים מגיל צעיר מאוד "לחשוב" על חשבון "להרגיש", ומכיוון שרגשות מסויימים הם קשים, ואנחנו חוששים להתמודד איתם, נוצר מצב אוטומטי שבו הגוף, באמצעות מנגנון ההגנה שנקרא "הדחקה", מסלק את הרגשות שעולים בנו מהמודע אל התת מודע. אם נחזור לרגע, שוב, לשפת ה"אנרגיות", הרי שבמקום שהאנרגיה תתפרץ החוצה, היא "נכלאת" פנימה בתוך הגוף.
אז איפה הבעייה? הבעייה היא בהשלכות ארוכות הטווח של פעולת ההדחקה הזו, שנועדה אומנם להגן עלינו, אך שבהמשך החיים, יוצרת מצב שבו חלקים מה"אני" שלנו מתנתקים מאיתנו, ומהווים בסיס ליצירת חוסר איזון נפשי ופיזי כאחד, כתוצאה מאותן "תקיעויות" של אנרגיה, שהייתה אמורה להשתחרר, אך נאצרה ו"נבלעה" חזרה פנימה אל תוככי הגוף.

חוסר איזון נפשי או פיזי יכול לבוא לידי ביטוי, אם תהיתם למה הכוונה, בהפרעות רגשיות, כמו: חרדה, פחדים, או בתסמינים פיזיים הנעים על קשת רחבה שכוללת מיגרנות, כאבים כרוניים, שהמקור להם אינו ברור, בעיות במערכת העיכול ואף מחלות פיזיות קשות יותר.

האם ניתן להקדים תרופה למכה?
נקודת האור בתוך כל התיאור הלא נעים הזה היא שאת כל הסבל העתידי אנחנו יכולים למנוע מהילדים שלנו (ומעצמינו כמובן) אם רק נלמד אותם (ונלמד בעצמינו) "להרגיש" או "להיות עם הרגש", כלומר, לתת לגל האנרגיה שעולה בגוף ברגע נתון להגיע לשיאו ולהתנדף ממנו החוצה. כאשר ילד לומד לא לקטוע פרץ כזה של אנרגיה שרק "התעורר", אלא לתת לו פשוט לזרום, להתקיים ולהיות נוכח, אזי הרגש חולף מעצמו, ולא מותיר שום משקע בגוף. גוף שיש בו פחות משקעים רגשיים, רק נדגיש, הינו גוף נקי יותר, שיש בו זרימה תקינה של אנרגיה, כלומר גוף הנמצא בתדר גבוה יותר של בריאות.
כיצד מלמדים את הילדים שלנו "רגשות" במציאות המחנכת בעיקר לחשיבה רציונאלית?
ילדים לומדים מהר, זו עובדה. אנחנו ההורים, אולי נשלם את המחיר על כך שהורגלנו להדחיק את הרגשות שלנו, אבל אין סיבה שלא נחסוך את המחיר הזה מהילדים שלנו. לפני שאנחנו נכנסים לפן הפרקטי של חינוך לרגשות, צריך גם לתת מקום למימד התיאורטי שעומד בבסיסו. חינוך לרגשות פירושו, קודם כל, להבין, שרגשות קשים הם לא שליליים, אין בהם כל רע, ולגיטימי לחלוטין להביע אותם.
כפי שברגעים מסויימים אנחנו שמחים ואוהבים, טבעי הוא שברגעים אחרים נחוש עצב או בדידות, ולכן כאשר ילד מביע רגש קשה, יש להסביר לו מדוע רגש כזה אינו "רע" ומדוע אין צורך לברוח ממנו.

בפן התיאורטי, אם כן, חינוך לרגשות מבוסס על גישה לפיה כל הרגשות לגיטימיים, ולגיטימי "להרגיש" אותם בדיוק באותו רגע שבו הם עולים. בפן הפרקטי המשמעות היא, שאם הילד בוכה כאשר הוא נפרד מאמא בגן, רצוי שלא להגיד לו "תפסיק לבכות" או "אל תהיה עצוב". תנו לו פשוט להיות עם העצב ולבטא אותו באופן האותנטי ביותר באמצעות בכי. היכולת להרגיש, להיות עם הרגש, לתת לו להיות נוכח מעצימה את החיוניות שיש בכל אחד מאיתנו ומאפשרת לילד להיות אמיתי, חסין יותר מבחינה נפשית ולחיות את חייו באופן מלא יותר, עם פחות פחדים ועם פחות עכבות.

המשך יבוא....

בחלק ב' של מאמר זה נציע טיפים ועצות נוספות שיעזרו לכם לעודד את הילדים להרגיש וללמד אותם כיצד "לנכוח" עם רגש שעולה. עקבו אחרינו בפייסבוק, כדי שתוכלו להתעדכן כאשר החלק הבא של המאמר יועלה לאתר שלנו.