כשדמעות חונקות את גרוני: הרהורים על היכולת שלנו להתמודד עם רגשות כואבים

 

האם יצא לכם פעם לחשוב למה הדמעות חונקות לנו את הגרון, כאשר עצוב לנו, בודד או כואב?
מדוע אנחנו מחזיקים אותן בתוך הגרון, במקום לתת להן לצאת ולהפוך לבכי אמיתי? ולמה, בעצם, קשה לנו לבטא רגשות באופן אמיתי? תשובות לשאלות הללו, שגם ישפכו קצת אור על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם הרגשות שלנו, לפניכם.

על הקושי לבטא רגשות באופן אותנטי
דמעות חונקות את גרוני הוא ביטוי שימושי, ואולי בגלל שהוא כל כך שגרתי, רובנו לא ממש מתעכבים עליו. אבל אם רגע נעמיק במשמעות שלו, הרי שביטוי זה מתאר תהליך פיזי שמתרחש בגוף שלנו כאשר מציף אותנו רגש קשה- כמו עצב, בדידות, תסכול וכן הלאה- והוא עצירת הרגש בגרון, באופן שהוא לא יכול לצאת החוצה ולהפוך לדמעות ממשיות של כאב. הביטוי הזה, למעשה, הוא מראה המשקפת בצורה מדוייקת את מה שרובנו עושים כאשר מציפים אותנו רגשות קשים: בורחים מהם, מתכחשים אליהם, נמנעים מלהרגיש אותם או מדחיקים אותם.
דר' דיאנה פושה, פסיכותרפיסטית ומפתחת שיטת AEDP לריפוי המבוססת על כוחם המרפא של רגשות, טוענת במאמרה: "הוויסות הדיאדי של רגשות" ((The Dyadic Regulation of Affect משנת 2001, כי היכולת שלנו לווסת באופן עצמאי את הרגשות שלנו היא נגזרת של צורת האינטראקציה שהתקיימה בין האם והפעוט, מאז הוא הגיח לאוויר העולם. במידה והפעוט יכול היה לבטא את רגשותיו באופן אותנטי בעוד האם פתוחה, מכילה ומאפשרת- אותו פעוט יגדל להיות מבוגר שיודע להתמודד עם רגשותיו ולא צריך לברוח מהם.
הבעייה היא, שבמרבית המקרים האינטראקציות בין ילדים להוריהם אינן אידיאליות מהבחינה הזו, ואז, אותם רגשות, שיכולים היו להיות מנוף לחיזוק התקשורת בין הילד להורה, הופכים לגורם המסב כאב רב ומעורר חרדה, מאחר שלילד אין את התמיכה המאפשרת והמכילה עת הרגשות הללו מציפים אותו.

הקושי של הורים לאפשר לילדיהם להיות עם רגש שעולה בהם נובע ממגוון סיבות, שרובן ככולן בסופו של יום מסתכמות בכך, שההורה עצמו לא הורגל לבטא את רגשותיו באופן אותנטי מאז הוא היה ילד.
אם ננסה להיזכר, לרגע, במספר הפעמים שההורים שלנו ביקשו מאיתנו "לא לבכות" (כי אנחנו ילדים גדולים), "להפסיק לכעוס" (כי זה לא נעים להם) או "לא לקנא באח שלנו" (כי זה לא יפה לקנא באח) נבין, כי בעצם חונכנו לא לתת ביטוי ממשי לרגשות שלנו, כי זה לא מקובל ולא יפה, ולכן השתמשנו באסטרטגיות כדי להימנע מהרגשות הללו או להדחיק אותם. מכיוון שכך הורגלנו, בתור הורים, אנחנו לא יודעים כיצד לספק את התמיכה המאפשרת והמכילה הזו, שאנחנו עצמנו לא קיבלנו, ויותר מכך, רגשות בכלל, בפרט הרגשות של הילדים שלנו הופכים גורם מאיים. הם עלולים להציף גם בנו עצמנו רגשות קשים, והיות שכזכור, אנחנו מנסים להימנע מתחושות כאלה, אנחנו גם מונעים מהילדים שלנו להרגיש אותן.

הימנעות, הדחקה או בריחה מרגשות הם תהליכים פסיכולוגיים שהמשותף לכל אחד מהם הוא התוצאה הפיזית, והיא שאותו רגש "נתקע" לנו בתוך הגוף. כדי להפוך את הטענה הזו לקצת יותר מוחשית, דמיינו לרגע שרגש הוא כמו מעלית. אם לא נפריע למעלית בעבודתה להתנייע בין הקומות, היא תגיע ליעד הרצוי, אך אם נלחץ על כפתור ה"עצור", הפעילות שלה תיתקע בין שתי קומות, ועבודתה לא תושלם. רגשות, בדיוק כמו מעלית, גם הם נתקעים בתוך הגוף שלנו כאשר אנחנו לוחצים על כפתור ה"עצור", וכפי שכבר טענו לעיל, על הכפתור הזה רובנו הורגלנו ללחוץ, באופן אוטומטי, כך שאנחנו לרוב גם לא מודעים אליו.

עצירה של רגשות נועדה להגן עלינו, אך בטווח הרחוק היא מזיקה
אותו כפתור עצור שנלחץ עת מתעורר בנו רגש קשה הוא פעולה אוטומטית של מנגנון ההגנה שלנו, המזהה "איום", והפועל כדי להגן עלינו מפניו. ברגע האמת, פעולה כזו מצילה אותנו, מאחר שהיא מבטיחה שלא נהיה לבד עם רגשות קשים שההתמודדות עימם לא פשוטה. אך בטווח הרחוק, רובנו משלמים מחירים כבדים על עצירת המעלית הפנימית שלנו, שבאים לידי ביטוי בחוסר נוחות רגשית, בהפרעות נפשיות, בסימפטומים פיזיים לא נעימים ובמחלות. אם נחזור לרגע לאופן שבו נפתח המאמר, הרי שהחנק בגרון הוא מטאפורה לאותו רגש שנתקע לנו ושלא הצלחנו לבטא, רגש שבטווח הרחוק יכול להפוך לבעיות גרון כמו דלקות חוזרות ונשנות, צרידות, יבלות על מיתרי הקול וחלילה גם תופעות חמורות יותר.

את מה שנתקע אפשר לשחרר: טיפולי ריברסינג לריפוי פיזי ונפשי
כדי לחתום את המאמר בנימה אופטימית נדגיש, כי אפשר בהחלט ללמוד להתמודד בצורה אמיצה יותר עם הרגשות שלנו במקום לברוח מהם. ולא רק זאת אלא שאנחנו אפילו יכולים לאפשר לעצמנו חוויה מתקנת, ולשחרר את גל התקיעויות הרגשיות שנחקקו בגוף שלנו. לגוף שלנו יש יכולות ריפוי טבעיות, והמשמעות היא, שאם ניתן לו תנאים מיטביים לריפוי, הוא יידע בעצמו לעשות את העבודה. על אלו תנאים מיטביים אנחנו מדברים? על ניצול מלוא פוטנציאל הנשימה שלנו.

טיפולי ריברסינג המבוססים על טכניקת הנשימה המודעת נועדו לשחרר רגשות מודחקים ורגשות שנצרבו בתוך הגוף, זאת באמצעות הכנסת כמויות אדירות של חמצן, שהוא חיוני כל כך לתפקוד הגוף שלנו, המפרקות כל אנרגיה רגשית תקועה ומאפשרות לה לצאת מתוך הגוף שלנו. תרגול קבוע של הטכניקה במסגרת טיפול שבועי גם מאפשרת ללמוד, בעתיד, כיצד פשוט "להיות" עם רגש שמציף אותנו, מבלי לחוש מאויימים ממנו, כך שהוא יוכל "להשלים את עצמו" מבלי להותיר בנו אף משקע. לא רגשי ולא פיזי.
פרטים נוספים על טיפולי ריברסינג במרכז אמירים תוכל לקרוא כאן