כך תתמודדי טוב יותר עם הפרעת הקשב של הילד

נכון שהפרעת קשב וריכוז הפכה זה מכבר לתופעה מאוד שכיחה, ושבעיות קשב הן כבר ממש לא מילה גסה, אבל כל זה לא אומר, שלך בתור אמא קל. ההסברים של הפסיכולוג או המאבחנת להתנהגותו של הילד ("יש לו בעייה במערכת העצבים המרכזית") מצליחים קצת לעודד אותך, כי הם מציעים מסגרת הבנה מאוד הגיונית לקשיים שאת חוות עם הילד, אך הם לא ממש מסייעים לך במבחן המציאות, כאשר הילד מסרב לבצע מטלה חשובה, עושה רעש באולם הקולנוע, שוכח מה אמרת לו רגע לפני, וחווה התקף זעם בדיוק כשאתם במהלך הקניות בסופר. לא משנה כמה הסברים מקצועיים תקבלי, וכמה אנשי מקצוע "ינרמלו" עבורך את ההתנהגות שלו, בסופו של יום, ההתמודדות היומיומית עם ילד, שהתפקוד שלו מתאפיין בקשיים בקשב ובריכוז אינה פשוטה. מה שאנחנו רוצים להגיד לך, קודם כל, הוא שהתסכול שלך טבעי ומובן, ועם זאת, באותה נשימה, שיש דרכים להיטיב עם המצב ולהפוך את הפרעת הקשב של הילד לגורם ממנף של התקשורת שלך עימו. קבלי מאיתנו כמה עצות, שיעזרו לך לך להתמודד בצורה רגועה, נכונה ומכילה יותר עם המצב.

1. שחררי

בואי נודה באמת. לנו בתור אמהות יש נטייה לרצות שהדברים יתנהלו בדיוק כפי אנחנו מאמינות שהם צריכים להתנהל. אם אנחנו מרימות כל דבר ומחזירות אותו למקום, זה אומר שגם הילדים שלנו צריכים לעשות כך, ואם אנחנו מסדרות את המיטה על הבוקר, גם הילד חייב להקפיד לעשות זאת. התוצאה היא, כאשר מדובר בילדים עם הפרעות קשב וריכוז, המתקשים לאסוף את עצמם לביצוע מטלות קטנות ביותר, שלרוב קיים פער בין הציפיות שלנו לגבי איך שהיינו רוצות שבו הילדים שלנו יתנהגו לבין מה שקורה בפועל. הפער הזה יוצר כעסים, גורם לך להרגיש שהילד לא מספיק מכבד אותך ומותיר אותך מתוסכלת, גם כי הבית מבולגן וגם כי הילד לא עוזר לך כשאת זקוקה לעזרתו. נסי לשנות גישה, לשחרר ולהפסיק לצפות שהדברים יתנהלו בדיוק כפי שאת רואה אותם (כי המציאות הממשית היא רבת פנים וניתן לבחון אותו בפרספקטיבות מגוונות). ברגע שלא תדרשי מהילד לעשות כך או אחרת, הוא לא יחוש מתוסכל מכך שהוא אינו מצליח לעמוד בציפיות שלך, התקשורת ביניכם תהיה פחות מתוחה, והילד ירגיש שאת מקבלת אותו בדיוק כפי שהוא.

2. עבדי על הפרשנות שלך את האירועים שאת חווה בתקשורת עם הילד

כאשר את אומרת לילד דבר מה שלוש או ארבע פעמים, והוא בשלו - ממשיך לחזור על אותה התנהגות הנראית בעינייך פסולה - את עשוייה להרגיש שהילד לא מכבד אותך, שלא איכפת לו, להדביק לו תווית של חצוף, ומהר מאוד כל הדינאמיקה הזו יכולה להפוך למריבה, שסופה יותיר את שני הצדדים עם רגשות לא נעימים. אם נבחן לרגע באופן מעמיק את הסיטואציה המתוארת נגלה, שהתגובה שלך, בעצם, היא תוצאה ישירה לא של ההתנהגות עצמה של הילד, אלא של האופן בו פירשת את התנהגותו.
הפרשנות המעוותת הזו של המציאות יצרה בך רגש לא נעים, שגרם לך להגיב בצורה לא נעימה אל הילד, הוא ענה לך בטון רוטן, וכך התפתח לו מעגל קסמים של מתיחות וכעס. באותו הרגע, כשאת חשה זאת, נסי לעבוד על אופן הפרשנות שלך את האירועים השזורים בתקשורת שלך עם הילד, ולהבין שזה כלל לא אישי וכלל לא קשור אלייך. האתגר הגדול בשינוי הפרשנות הזו קשור לעובדה, שהפרשנות שלנו לאירועים שאנחנו חווים בחיינו היא תוצאה של התנסויות שחווינו בעבר, ועל כן היא מצריכה תהליך מעמיק של עיבוד, שחרור רגשות כואבים, הבנת העבר ופיתוח מודעות. מהניסיון שלנו, תהליך כזה, על מנת שיהיה אפקטיבי, צריך להיעשות בהכוונתו של איש מקצוע, יהא הטיפול בו תבחרי ככל שיהיה.

3. דברי עם הילד בפתיחות

את מרגישה שפשוט נמאס לך להגיד לו 20 פעמים ללכת להתקלח ו-30 פעמים להוריד את החולצה המלוכלכת? אין לך יותר כוח לשבת איתו על הכנת שיעורי הבית? את עייפה מניסיונות השווא להעיר אותו בבוקר? דברי איתו. ספרי לו איך את מרגישה, שתפי אותו בתסכול שלך, הסבירי לו שאת רוצה את הטוב ביותר עבורו ונסי לבדוק איתו יחד, כיצד אפשר להתמודד יחד עם המכשולים. ברגע שתתייחסי לילד בגובה העיניים, וכאשר תביעי באופן אותנטי את הרגשות שההתנהגות שלו מעוררת בך, את תהפכי אותו לשותף אמיתי שלך בדרך אל השינוי המיוחל: הוא יחוש את האחריות שמוטלת עליו ואת המידה שבה את סומכת עליו, הוא יעריך את הכנות שלך וירצה לשתף פעולה. כמובן, שעלייך למצוא את הדרך המתאימה לדבר עם הילד, בשפה וברמה שהוא יכול להבין, אבל מרגע שהמסר יהיה ברור, ויגיע ממקום רגוע ולא כועס, את תתפלאי לגלות, עד כמה הילד שלך רוצה לעזור בשיפור המצב.

אנחנו מודעים לעובדה, שהיישום של העצות המתוארות אינו פשוט ודורש עבודה, מאמץ וזמן. יחד עם זאת, אנחנו משוכנעים (מניסיון...), שהוא יסייע לך לא רק להיטיב את התקשורת עם הילד או לחוש פחות מתוסכלת, אלא גם ליהנות מאיכות חיים גבוהה יותר ולחוש הטבה בחייך האישיים.

 

מרגישה שאת צריכה הדרכה נוספת? צרי איתנו קשר ונשמח לעזור