מה עושים אם הילד לא רוצה לאכול?

הילדים בררנים מידי עם אוכל? הכל בסדר, אל תהיו מודאגים


סרבנות אכילה, בררנות, מיון האוכל לפי צבעים, הימנעות מוחלטת מלאכול מאכלים מזינים, כמו ביצים או ירקות- כל אלה הן תופעות נפוצות מאוד בקרב ילדים, שלרוב גם ממש ממש לא מצביעות על קיומה של בעיה כלשהיא. כמובן, יש לוודא שאין בעיה רפואית, שהילד בריא, חיוני, מרגיש טוב. ובכל זאת, פונים אלינו מידי פעם הורים, שמוטרדים מאוד מהאכילה המועטה או הסלקטיבית של הילד ולא יודעים מהו הדבר הנכון לעשות ואיך. במיוחד בשבילכם, גיבשנו את עמדתינו המקצועית בנושא, בתקווה גם קצת להרגיע אתכם, ואולי גם לאפילו לסייע בשיפור המצב

 

התנהגות קצת שונה של הילד היא לא בהכרח בעיה
הספרות העשירה שתפחה בשנים האחרונות בתחום של חינוך ילדים היא נפלאה. הצורך של הורים לקרוא עוד ולדעת יותר גם הוא מבורך. אבל הצד הקצת פחות קסום של עודף המידע הזה, הוא שיש לנו נטייה להסתמך יותר מידי על "הוראות הפעלה" שכתובות בספרים, במקום בהיגיון הישר שלנו, ולהפוך כל התנהגות של הילד, שקצת שונה ממה שכתוב בספר, לבעייה.

התוצאה היא שאנחנו מודאגים וטרודים, גם כשאנחנו לא באמת צריכים להיות. אם נחזור רגע לתזונה של הילדים שלנו, מה שאנחנו רוצים להגיד הוא, שבהנחה שלא קיימת בעיה בריאותית או הפרעת אכילה ממשית (תופעה שהיא נדירה מאוד בגילאים צעירים), ובהנחה שהתפריט הקולינרי שמוצע לילד הוא סך הכל מגוון במידה סבירה, אף ילד לא באמת ירעיב את עצמו ולא ימנע מעצמו מזון כשהוא באמת באמת רעב וכשהבטן שלו מקרקרת.

בדיוק כפי שהם יודעים ללכת לשירותים כשהשלפוחית לוחצת, כך הם גם יידעו מתי הם צריכים לאכול וכמה מהמזון שיש להם בצלחת הם צריכים לסיים.

אנחנו, המבוגרים, התרגלנו לאכול עם העיניים, לנשנש, להעמיס על הצלחת, לאכול עוד גם אחרי שהבטן כבר לגמרי התמלאה ולחטוף מהמקרר משהו מתוק כדי להתעורר, אבל הילדים שלנו, תודה לאל, עדיין לא "נדבקו" בהרגלי האכילה המגונים שלנו.


הם יודעים בדיוק מתי לאכול ומתי להפסיק לאכול (גם אם נשאר עוד בצלחת), והם לגמרי יודעים להיות קשובים למנגנון השובע והרעב שלהם ולהתמודד איתו בהצלחה. מה שזה אומר זה, שאם הילד אוכל מעט מידי, יכול מאוד להיות שזה בדיוק מה שהוא צריך.

מהבחינה הזו, אם כן, אין כמות אוכל שהיא 'נכונה'  לכל ילד באופן גורף. כל ילד והצרכים שלו, בהתאם לגודל שלו, לקצב ההתפתחות שלו ולמידת החיבה שלו למזון (מה לעשות, יש ילדים שאוהבים מאוד לאכול, והם יאכלו יותר, ויש כאלה שהאוכל בשבילם הוא עניין הישרדותי לחלוטין ונטול הנאה, והם יאכלו פחות). אם תזכרו את זה, ותסמכו על הילדים שלכם שהם יודעים מה נכון להם מהבחינה הזו, חצי מהדאגות שלכם ייעלמו וגם תוכלו לשחרר שליטה על משהו שאתם לא באמת צריכים לשלוט בו.

 

ילדה קטנה אוכלת אבטיח

 

הסיבות בגללן הילדים "עושים סיפורים" סביב האוכל  


אז למה בכל זאת ילדים רבים "עושים רעש" סביב האוכל? שאלה מצויינת. ברוב המקרים הרעש הזה הוא ניסיון או לבדוק את הגבולות ההוריים שלכם או להשיג את תשומת לבכם.

נתחיל ממשמעותה של האפשרות הראשונה: עושים רעש סביב האוכל: הילדים שלנו יודעים מהר מאוד לזהות את "הבטן הרכה" שלנו כהורים. כיום, הבטן ההורית הזו הופכת יותר ויותר רכה, מה שמייצר תופעות כמו שחיקה של הסמכות ההורים, בעיות התנהגות ובעיות משמעת אצל ילדים. סרבנות האכילה היא אחד הביטויים לכך. אבל הבעיה, היא לא אצל הילד, היא בעצם אצלנו. זה מתחיל מכך, שאנחנו רוצים לעשות הכל כדי שהילד יהיה מאושר, ולפעמים אפילו יותר מידי והרבה מעבר למה שבאמת צריך. הילד מזהה את זה, ומהר מאוד הופך את הבטן הרכה הזו לקלף מיקוח, כי כשיש "ג'וקר" ביד אפשר לעשות הכל! ואז, הילד מבין שכשהוא יסרב לאכול, כלומר ישלוף את הג'וקר, הוא יקבל תמריצים כמו לאכול המבורגר בחוץ, לאכול מול הטלוויזיה או לקבל ממתק שווה בסוף הארוחה. משתלם, נכון? מהרגע שבו הוטמעה ההבנה הז אצל הילד, הוא ימשיך לשלוף את הג'וקר בכל פעם שהוא ירצה ליהנות מהתמריצים האטרקטיביים שלכם, אלא אם כן תנהגו אחרת.

אפשרות נוספת היא, שהילד עושה סיפורים סביב האוכל כי הוא בעצם מנסה לדרוש את תשומת הלב שלכם, בדרך שהיא פשוט יותר יצירתית. כשהילד לא אוכל, אנחנו מיד הופכים דרוכים יותר, עושים שמיניות באוויר כדי לגרום לו לאכול (השוטר יגיע, מטוס לפה, גיוון היסטרי של התפריט ועוד ועוד) או במילים אחרות אנחנו סובבים יותר סביבו, וזה כנראה בדיוק מה שהוא רצה. ילדים לא תמיד יודעים להביע במילים מהם הצרכים שלהם. אם הילד מרגיש שנושא האוכל הוא עניין שחשוב לכם, הוא עשוי באופן בלתי מודע וכמובן שבלתי מתוכנן, לייצר בעיות סביב הנושא הזה, שהוא רגיש עבורכם, רק כדי לזכות בהכרה שלכם.

 

בשלב הזה, אנחנו מניחים שיהיה לכם כבר קל יותר להצביע על מקור הבעיה. בין אם מדובר בבטן הרכה שלכם, ובין אם בצורך של הילד בתשומת לב רבה יותר מכם- בשני המקרים, עם הטיפול הנכון, אפשר בהחלט לגרום לסיפורי האוכל של הילד להתפוגג. אנחנו נשמח לסייע לכם, להקשיב לכם ולתת לכם את ההכוונה הנכונה בדרך לשם.

לפרטים נוספים צרו קשר