איך עוזרים לילדים שלנו עם בעיות רגשיות?

המונח "ילד עם קשיים רגשיים" נשמע עבור הורים רבים מאוד מאיים. הילד שלי? בעייה רגשית? מה פתאום!  

זו גם הסיבה, שהורים רבים נרתעים מלפנות לקבלת סיוע מקצועי, בהנחה שהבעיה תחלוף מעצמה או שהילד יגדל ולא יזכור. כך, בלי להתכוון, על ידי שהם לא נותנים לילד מענה ראוי, יכול להיווצר נזק לטווח הרחוק.
אז בואו נענה על השאלות האלה:

  • אלו קשיים רגשיים רווחים אצל ילדים?
  • מתי צריכה להידלק נורה אדומה?
  • איך ניתן לטפל בקשיים?

קבלו את כל התשובות שיעזרו לכם להעניק לילדים שלכם איכות חיים טובה יותר מבחינה רגשית-נפשית.

אל תפחדו מסטיגמה- לכולנו יש בעיות רגשיות

דווקא בגלל האפקט המאיים שיש לביטוי "ילד עם בעייה רגשית", אנחנו רוצים קודם כל, להפוך אותו לידידותי יותר, ולסבר את אוזניכם: לכולנו יש בעיות רגשיות. בין אם אני פריקית של שליטה, בין אם אני אובר פרפקציוניסט, בין אם אני דואגת כל הזמן שיקרה משהו לילד שלי, בין אם אני מוצפת ברגשות אשם על כל דבר קטן שאני עושה או לא עושה ובין אם אני מרגיש חוסר סיפוק כללי בחיים או משווה כל הזמן  את ההישגים שלי לאחרים - כל התחושות הללו הן ביטויים של בעיה רגשית שיושבת לנו בגוף ומטרידה אותנו. מה שאנחנו מנסים לומר הוא, שבעייה רגשית היא לא דבר נורא כל כך, היא בעצם ביטוי לאיזשהוא קושי שיש לילד, שפוגע בתפקוד הרגשי-מנטאלי שלו. אבל קושי רגשי, כמו כל קושי מסוג אחר, הוא דבר שניתן להתמודד איתו, להתגבר עליו ולשחרר אותו.

קשיים רגשיים נפוצים בקרב ילדים

מרבית ההורים של הילדים שמגיעים לטיפולים במרכז אמירים פונים אלינו על רקע קשיים רגשיים של ילדיהם שמתבטאים ב: חוסר ביטחון עצמי, חרדות, אי רצון לישון לבד במיטה או קושי להירדם, קשיי פרידה מההורים (בגן או כשההורים נוסעים לסופשבוע קצר לבד), הימנעות ממפגשים חברתיים, פגיעה בתפקוד בגן או בבית הספר (ירידה בציונים, חוסר עניין), הצטמצמות והסתגרות, חוסר שקט, עצבנות והתקפי זעם.

קושי ממשי, חשוב לציין, שבגינו כדא  לפנות לעזרה הוא קושי שמתמשך על פני תקופת זמן משמעותית ושלא חולף מעצמו באופן טבעי. אם קורה שילד פעם או פעמיים סירב לישון לבד בחדר, זה לא מיד אומר שיש לו בעיה. אבל אם ההתנהגות הלא שגרתית הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב, ואם אתם רואים שהיא מקשה עליו להתנהל בחיי היומיום, רצוי לפנות לטיפול מקצועי.

BOYCAR

כמה מילים על התהליך הטיפולי

אנחנו, במרכז אמירים, מאמינים, שכל בעיה היא ברת-ריפוי, ושילד שהתפקוד הרגשי שלו נפגע, יכול לחזור לתפקוד מירבי בהנחה שהותאם לו הטיפול הנכון ובהנחה שההורים מעורבים באופן מלא בתהליך הטיפולי.
בדרך כלל, הטיפול שלנו בילד מתחיל בפגישה עם ההורים במסגרת הדרכת הורים. למה אנחנו מתחילים עם ההורים? מכיוון שהם מכירים את הילד הכי טוב והם יוכלו לתאר באופן האותנטי ביותר את ההתנהגות שלו המצביעה על קיומו של קושי. העבודה עם ההורים חשובה לנו מסיבה נוספת, והיא שלא מעט פעמים הבעיה שלכאורה יש לילד היא מתגלה כסוגייה בלתי פתורה שיש להורה עצמו, ומשתקפת בהתנהגות של הילד.
כך למשל, הגיעו אלינו לא מזמן הורים על רקע חרדות שהיו לילד שלהם, כאלה שגרמו לו להימנע באופן כללי: הוא לא רצה ללכת לבית הספר, הוא סירב להיפגש עם חברים והוא התעקש להיות כל הזמן בחברת הוריו.
בכמה מפגשי הדרכה עם ההורים, מהר מאוד התברר, שהחרדה בעצם היא של האם, אך היא מוקרנת אל הילד, שמרגיש את הפחד של אמא, את חוסר השקט ואת חוסר הביטחון שלה. במהלך המפגשים, העבודה הייתה בעיקר מול האם, וכשהיא הצליחה לשחרר את החרדות שלה, תפקודו של הילד השתפר פלאים. המשמעות היא, שבמקרים רבים כשלילד יש בעיה רגשית, ההורים, עצמם עוברים תהליך כדי להתמודד עם הסוגיות הלא פתורות של חייהם.

לסיום, חשוב לנו להגיד רק דבר נוסף אחרון. אל תתעלמו מהבעיה, אל תניחו שהיא תיפטר מעצמה ואל תתנו לזמן "לעשות את שלו". כשבעיה איננה מטופלת, בדיוק כמו פצע פתוח שלא עובר טיפול ראוי של חיטוי או חבישה, היא הופכת לזיהום של ממש. בזיהום קשה הרבה יותר לטפל לעומת פצע שקצת מדמם. במילים אחרות, ככל שתקדימו לעשות, כך התהליך הטיפולי יהיה קל יותר. אנחנו פוגשים לא מעט מבוגרים שמגיעים אלינו לטיפולים, ומצטערים על כך, שהוריהם לא הפנו אותם לטיפול כשהם היו הרבה יותר צעירים. תלמדו מטעויות של אחרים, ואם ישנה בעייה, התמודדו איתה בהקדם. אנחנו תמיד כאן בשבילכם!