פורים נמצא ממש מעבר לפינה, ועל אף שאנחנו אמורים להרבות בשמחה, עבור הורים רבים, שילדיהם מסרבים בכל תוקף להתחפש, זהו חג של מאבקים וקונפליקטים. מה עושים כאשר הילד לא מסכים להתחפש? האם נכון לשכנע אותו ללכת למסיבת פורים בגן, למרות שהוא ממש לא רוצה? ומהן בכלל הסיבות שגורמות לילדים מסויימים להירתע מהחג? כל התשובות שיעשו לכם סדר, בכתבה שלפניכם.

סיבות שיוצרות רתיעה בקרב ילדים מחג הפורים
ההתנגדות ללבוש תחפושת, להתאפר, ללכת למסיבת פורים או הרתיעה הכללית מפורים ומהאווירה של החג רווחות יותר בקרב פעוטות, והן נובעות משתי סיבות עיקריות: הראשונה והפשוטה היא, שכל מה שנחשב מוכר ובטוח עבור הילד עובר מהפך דרמטי: הדמויות המטפלות העיקריות (ההורים, צוות הגן) מתחפשות ונראות מבחינה חיצונית פתאום ממש מוזרות ושונות, הכל מסביב רועש וצעקני, ואפילו החזות של הגן משתנה- והגן הופך צבעוני, זוהר ועמוס יותר מבחינת גירויים. עבור ילד קטן, שזקוק לסביבה היציבה שלו, השינוי הזה הוא משמעותי, והוא מהווה איזשהו איום, שגם גורם לו להירתע מלהתחפש או לשתף פעולה עם מנהגי החג השונים.

הסיבה השנייה שפעוטות וילדים קטנים עשויים להרגיש לא נוח עם אווירת החג היא שהחג מאיים על ה"עצמי" שלהם, שבלאו הכי נמצא בשלבי גיבוש ראשוניים. גם מבוגרים מתקשים להתמודד עם איום על הזהות העצמית שלהם, שיכול להתרחש בעת אובדן מקור הפרנסה, מחלה קשה או פרידה, על אחת כמה וכמה ילדים. פעוט בן שנתיים רק מתחיל לגבש את ה"עצמי" שלו ולהשתמש במילה "אני".
בשלב כזה, שבו הזהות העצמית עוד כל כך מטושטשת, לא ברורה ונמצאת בחיתוליה, לבישת תחפושת או חבישת מסכה הופכות לדבר מה המערער לחלוטין על ה"אני" השברירי הזה. במילים אחרות, ילד צריך שיהיה לו "אני" מגובש ואיתן יותר, לפני שהוא עוטה עליו מסכה והופך להיות מישהו או משהו אחר.

לא ללחוץ ולהיות קשובים לצורך של הילד
כעת, משהבנו את הסיבות מדוע ישנם ילדים שאינם ששים להרבות בשמחה דווקא בפורים, הרי שהתגובה ההורית הנכונה למצב שבו ילד מסרב לשתף פעולה או "עושה דווקא" היא די מתבקשת: אין טעם להיכנס למאבקים, ורצוי לכבד את המקום בו הילד נמצא, ולאפשר לו לחוות את פורים בדרך שבה הוא מסוגל לחוות את החג. ואם זה אומר לא לחוות אותו עם תחפושת, אז גם זה בסדר. בסופו של יום, פורים הוא החג של הילדים, וחשוב להיות קשובים לרצונות ולצרכים שלהם. הורים רבים נלחצים כאשר הילד לא רוצה להתחפש, בעיקר מתוך חשש שהוא יהיה שונה וחריג. כלומר, הצורך להתחפש הוא לפעמים יותר של ההורים מאשר של הפעוט. אם הפעוט מבטא באופן ברור את חוסר הרצון שלו להתחפש, אין סיבה לדחוק בו או לאלץ אותו לעשות זאת.

מתי צריכה להידלק נורה אדומה?
על אף שאי רצון להתחפש אינו אמור להדאיג ברוב המקרים, ולמרות שהוא חלק מתהליך התפתחותי טבעי של ילדים, כדאי להיות עם יד על הדופק, במידה והתופעה חוזרת על עצמה שנה אחרי שנה ואף מחמירה.
כמו כן, אם לחוסר החיבה שמביע הילד מאווירת הפורים מתלוות התנהגויות נוספות שאינן אופייניות, מומלץ לשקול לפנות לייעוץ מקצועי. התנהגויות כאלה יכולות לכלול: פחד, חרדה, קשיי פרידה מההורים בבוקר, הרטבות בלילה, חוסר הסכמה לישון בלילה לבד, מחשבות טורדניות או בעיות חברתיות.
שורה תחתונה, אם התנהגותו של הילד בפורים היא רק חלק מקשת רחבה יותר של תסמינים, רצוי לקיים בירור מעמיק יותר ולשקול אופציות טיפוליות.

שיהיה לכולנו חג שמח ונטול חיכוכים,
באהבה,
צוות אמירים