הקנאה היא רגש טבעי ועתיק יומין. יעקב ועשו, קין והבל או יוסף ואחיו הן רק כמה דוגמאות המאששות את הטענה, כי הקנאה מהווה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של בני האדם מאז שחר ההיסטוריה.
כהורים, משאלת הלב שלנו היא שבין האחים ישררו יחסים טובים, יהיה פרגון ותתקיים קרבה אמיתית, אך האם קנאה היא מכשול בדרך אל אחוות האחים הזו? האם קנאה היא בהכרח "רעה"?

על הקנאה כרגש טבעי
בספרה "המוות חשוב לחיים" טוענת אליזבת קובלר-רוס, פסיכיאטרית ידועה ממוצא אמריקאי-שוויצרי, כי "אלוהים ברא באדם חמישה רגשות טבעיים: פחד, אשמה, כעס, קנאה ואהבה". המשמעות היא, כי קנאה היא רגש טבעי, שאנחנו עשויים לחוש בסיטואציות שונות במהלך חיינו, כילדים, כמתבגרים וכמבוגרים.
רגש טבעי, אם לרגע ננסה להשתמש בכלים קצת יותר מוחשיים, הוא מעין פרץ של אנרגיה שמתעורר בנו באופן אינסטנקטיבי, הבא לידי ביטוי בתחושות גופניות, מבלי שנוכל לשלוט בו, ושעלינו פשוט להיות "נוכחים" בו, כך שהוא יוכל להגיע לשיאו ולהתנדף מאיתנו החוצה.

כל עוד ילד לומד "להיות נוכח" בקנאה כאשר היא מתעוררת, הרגש הזה יווסת כראוי ולא יגרום לילד לצאת מאיזון ולהתנהג באופן קיצוני ו/או שאינו אופייני. ילד בן 3 שנולד לו אח קטן, הדורש, באופן טבעי, תשומת לב רבה מההורים, עשוי לחוש קנאה. הקנאה הזו היא קנאה בריאה, ואם הילד יוכל לתת לה ביטוי, הרי שהיא גם תיעלם בדיוק כפי שהיא התעוררה. זהו טבעם של רגשות, כאשר אנחנו מתנהגים איתם בצורה אותנטית, ונמצאים איתם בזמן שהם מתעוררים עד שהם שוקעים, מתפוגגים מתמוססים.

כאשר הקנאה אינה מקבלת ביטוי היא יוצרת "הר געש" שמחכה להתפרץ
הבעיות בדרך כלל מתחילות, כאשר לילדים לא ניתנת האפשרות לבטא באופן אותנטי את הרגשות שלהם, מאחר שהם מפנימים את המסר (שהוא ברוב המקרים אינו מילולי) כי "אסור להרגיש". כאשר ילד שומע מהוריו את המשפט: "אל תבכה, אתה ילד גדול" או "תפסיק לקנא באחיך, זה לא יפה", הוא מבין, שהרגשות הללו הם "סכנה", שהם אינם לגיטימיים, ושאם הוא ירגיש אותם הוא יהיה איתם לבד.
מאחר שרגשות מסויימים שמציפים אותנו הם קשים, אף ילד לא רוצה להיות איתם לבד. כך, בתהליך של הדחקה, הילד אוגר ואוגר פרצי אנרגיה בתוך הגוף שלא ניתן להם ביטוי ראוי. התנהגות של ילד שנתפסת כאילו "הקנאה משתלטת עליו", והמתבטאת בזעם, כעס, רצון לפגוע באח וכן הלאה, היא בדרך כלל תוצאה של הדחקה חוזרת ונשנית של קנאה, שלילד לא הייתה אפשרות בעבר להביע. אותה קנאה, שהיא כאמור, מצבור של אנרגיה ש"נתקע" בתוך הגוף, הופכת, עם השנים, ל"הר געש" שמבקש להתפרץ החוצה.

לא לשאוף למנוע מהילד לקנא, לתת לו "להיות" עם הקנאה
מה שאנחנו בעצם מנסים להגיד הוא, שבקנאה לכשעצמה אין שום דבר רע. אנחנו מורגלים לקטלג רגשות לחיוביים ולשליליים, אבל בפועל, כל עוד הילד מסוגל להיות נוכח ברגש שעולה, בין אם מדובר בשמחה ובין אם בעצב, הרגש הוא מה שהוא. הוא איננו טוב או רע, הוא פשוט הוא. הורים שפונים אלינו שואלים אותנו פעמים רבות מה לעשות כדי שהאחים לא יקנאו האחד בשני. רבים מהם סבורים, כי שינוי חיצוני-טכני של ההתנהלות שלהם כהורים אל מול האחים יסייע למנוע את הקנאה ביניהם: אם הם רק יקפידו לקנות את אותן המתנות לילדים, אם הם רק יפרגנו ויחמיאו לכל אחד מהם באותה המידה או אם הם יפסיקו להשוות ביניהם- אז ניתן יהיה למנוע קנאה בין השניים.

אנחנו כמובן לא מעודדים הורים להשוות בין אחים, אך אנחנו גם לא חושבים שזהו הפתרון ל"בעיית הקנאה" הקיימת ביניהם. הפתרון שלנו מבוסס על הגישה שאין סיבה למנוע מהילד לקנא, וש"קנאה", בפני עצמה, איננה בעייה. כאמור, קנאה היא רגש טבעי, וכל עוד מתייחסים אליה ככזו, אין סיבה לראות בה סכנה או איום. מעבר לכך, אם נאפשר לילד לחוות קנאה בשלבים המוקדמים של חייו, הוא יידע להתמודד איתה טוב יותר בחייו כבוגר. הקנאה הופכת שלילית, כאשר באופן מתמשך היא איננה יוצאת החוצה, היא נדחקת אל תוככי הגוף, לא מקבלת ביטוי, מוכחשת, עד כדי כך שהיא נערמת בפנים וגורמת לילד לצאת מאיזון.

הדרכת הורים במרכז אמירים תצייד אתכם בכלים המתאימים
המסקנה היא ברורה: כל עוד תקבלו את הקנאה כרגש טבעי ללא ביקורת ושיפוטיות, תאפשרו לילדים שלכם להיות אותנטיים, לחוות את הרגשות שלהם באותו הרגע שבו הם מתעוררים ולהיות נוכחים בהם, הרגשות הללו לא יהפכו לסוגיה פרובלמטית, והם בטח שלא יפגמו ביחסים התקינים בין האחים. איך עושים את זה? כיצד מאפשרים לילדים שלנו "להיות" עם הקנאה ומה זה אומר בפועל? נשמח לספק לכם תשובות לשאלות חשובות אלה, ולתת לכם כלים הולמים להתמודדות טובה יותר במסגרת הדרכת הורים.

מרגישים שאתם זקוקים לעוד סיוע? צרו קשר