להעניש או לא להעניש- זאת השאלה
העידן שבו אנחנו חיים הוא מאוד מבלבל עבור הורים רבים. תופעות כמו שחיקת הסמכות ההורית, בעיות התנהגות של ילדים וחוסר משמעת הן, לטעמנו, תוצר של הבלבול ההורי הזה. בתוך כל אי הבהירות הזו, פונים אלינו עוד ועוד הורים עם השאלה האם נכון לתת עונשים. מצד אחד, עונשים נשמע כמו שיטת חינוך שהיא קצת 'פאסֵה' ומצד שני ילדים צריכים משמעת וגבולות. אז מהי הדרך הנכונה ביותר? האם צריך לתת עונשים או לא? התשובה שלנו בשורות הבאות.
כמה מילים על ענישה ועל התפקיד שלה
עונש בחברה מתוקנת הוא דרך להתמודד עם מי שהמעשים שלהם חורגים מהנורמות וסוטים מכללי ההתנהגות שנקבעו באותה החברה. העונש אמור לבוא בתגובה להפרה של אותה נורמה, ומטרתו היא לפגוע בעובר העבירה או במי שחרג מן הנורמה כדי למנוע מהם לבצע את המעשה הלא ראוי בשנית. בפסיכולוגיה ההתנהגותית ענישה נחשבת לאמצעי שמטרתו להפחית את התגובה או ההתנהגות הלא רצויה, והיא נמצאה כיעילה מאוד ביצירת ההתנהגות הרצויה.
משהבנו מהו עונש ומהי מטרתו, אין ספק שזה נשמע מאוד הגיוני להעניש את הילדים שלנו.
אין שום סיבה מהבחינה הזו, שהבית יתנהל כמו מסגרת חברתית בזעיר אנפין, ולכן זה בהכרח מתקבל על הדעת, שילד שהפר את הנורמות בבית יישא בעונש. ובכל זאת, המציאות מלמדת שהורים שנותנים עונשים בדרך כלל לא מצליחים להנחיל את המשמעת הרצויה או ליהנות מהתוצאות המצופות. הסיבה לכך קשורה לשאלה איך ניתן העונש, ולא האם עונש הוא בכלל ראוי או נכון.
איך מענישים בצורה נכונה או אילו טעויות עושים הורים כשהם מענישים?
- ענישה שמטרתה להשפיל ושאין בה היגיון
- אי שמירה על עקביות
ברוב המקרים, הורים נותנים עונשים שלא קשורים כהוא זה להתנהגות הבלתי רצויה. למשל, הילד הרביץ לאחותו הקטנה, וההורים שולחים אותו להסתגר בחדרו. הילדה התחצפה להוריה, וההורים אוסרים עליה לשחק במחשב במשך כמה ימים. האם אתם מוצאים קשר בין ההתנהגות הבלתי רצויה לבין העונש? גם אנחנו לא.
כאשר העונש לא קשור להתנהגות השלילית של הילד, הבעיה היא שלילד קשה להבין מה אתם רוצים ממנו, ומעבר לזה, הוא ירגיש שאתם לא מכבדים אותו, כי הוא יבין שמטרתה של הענישה שלכם היא רק להשפיל ולא באמת לגרום לו "לחזור למוטב". ילדים הם חכמים, ורגישים מאוד, ועליכם להתייחס אליהם ככאלה. לכן, כאשר הם עושים דבר מה שלא נראה לכם ושחורג מהגבולות שהצבתם להם, חשוב שתסבירו להם מה הם עשו לא נכון ומדוע זה פסול, ושתתנו להם עונש שקשור להתנהגות הפסולה.
מהבחינה הזו, אנחנו יותר מאמינים בהצגת התוצאות הבלתי רצויות של ההתנהגות הבלתי רצויה. כשהילד יבין את ההשלכה הלא נעימה שיכולה להיות למעשה שלו, הוא לא יצטרך את העונש, כי התוצאה הלא נעימה- היא היא העונש. למשל, אם הילד לא יעזור לכם בבית, לא יסדר את החדר שלו או לא יסייע בשטיפת הכלים, אתם תצטרכו לעשות הכול בעצמכם ואתם תהיו עייפים מדי בסוף היום מכדי להקריא לו סיפור לפני השינה או לשיר לו שיר ערש. אם הוא יתחצף וידבר אליכם בחוסר כבוד גם אתם לא תכבדו אותו (ואת בקשותיו ורצונותיו), מה שיביא לכך שאתם לא תקחו אותו לסרט שהוא מאוד רוצה לראות או לא תרשמו אותו לחוג שלפתיחתו הוא כל כך מחכה. כשהילדים יבינו שלהתנהגות הלא רצויה יש השלכות, שהן בדרך כלל לא נעימות וממש לא מיטיבות עימם, הם יבינו שהם צריכים לקחת אחריות ולחשוב רגע לפני שהם פועלים בצורה שאינה מקובלת עליכם.
טעות נוספת שהורים רבים נופלים בה היא לאיים על הילד, שאם יעשה כך או לא יעשה אחרת, יהיו לכך סנקציות, ואז לא לעמוד מאחורי ההצהרה ולא להפעיל את הסנקציה. זוהי סוגייה רגישה מאוד שקשורה ליכולתם של הורים להציב גבולות ולעמוד מאחוריהם, ואנחנו מגלים יותר ויותר, שבעיות משמעת של ילדים נובעות לא מכך שהם, הילדים, לא עומדים בגבולות שהוצבו להם, אלא מכך שההורים לא עומדים בגבולות שהם עצמם הגדירו.
ברגע האמת, הם מרחמים על הילד, חסים עליו, 'מחליקים' את הבעיה, וכך מהר מאוד הגבולות מטשטשים והילד לומד שההורים שלו לא חזקים מספיק, ושהוא יכול לאתגר את הגבולות שלהם. נניח שהבהרתם לילדים מראש, שאם הם לא יעזרו לכם בבית אתם תהפכו מאוד עצבניים מעייפות, כי יש לכם המון דברים אחרים לעשות בנוסף, והעצבים האלה יוציאו מכם כל חשק לבלות איתם יחד בערב. ונניח שהילדים לא באמת עזרו בבית כפי שציפיתם שיעשו, אבל בהגיע הערב, אתם חסים עליהם, כי הם לא ראו אתכם כל היום, והם מאוד מחכים שתשחקו איתם, ולכן החלטתם הפעם לוותר להם ולבלות איתם למרות שהם לא התנהגו באופן הרצוי. הילדים, באותו הרגע בעצם הפנימו את המסר, ש"רוח" קלה יכולה לערער את היציבות שלכם. אם אתם חושבים שהם לא יעשו רוח בפעמים הבאות כדי לערער אתכם שוב ולהשיג את מה שהם רוצים- אתם טועים. אם תנסו לשנות את ההרגל המגונה הזה, ותהפכו להיות עקביים ויציבים, אתם תראו שכבר לא תצטרכו את העונשים כי הילדים לא יעברו מלכתחילה את הגבולות שתציבו להם.
אז מה היה לנו? ענישה שלא קשורה להתנהגות הלא רצויה- לא, הצגת ההשלכות הלא נעימות של המעשה הפסול- כן, ענישה בלתי עקבית- לא, הצבת גבולות ברורים בצורה עקבית-כן. הנוסחא היא די ברורה.
עכשיו, כל שנותר לכם הוא להתחיל ליישם אותה. על כל קושי שיתעורר בדרך, אנחנו כאן כדי לסייע, לעזור ולייעץ.
