האם הורים יכולים לריב מול הילדים? האם עדיף להסתיר את המריבה מפניהם? ומה אנחנו משדרים להם
כשאנחנו כועסים אחד על השני בנוכחותם? המומחים של מרכז אמירים עם כל התשובות שיעזרו לכם לנהל נכון יותר את המריבות שלכם כשהילדים ממש לידכם.
ריבים הם עוד אמצעי תקשורת
אנחנו מאמינים בכל לבנו, שריבים את חלק טבעי ובלתי נפרד מכל מערכת יחסים. ריבים, למעשה, הם עוד סוג של תקשורת. אנשים שמנהלים ביניהם תקשורת, על אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים שאוהבים אחד את השני, רבים לפעמים. יותר מזה נגיד ונאמר, שהמשמעות שלדעתנו מסתתרת מאחורי המריבה היא שלשני הצדדים איכפת זה מזה , שהרי אף אחד לא יטרח לבזבז אנרגיה ומילים על מישהו שלא מספיק חשוב לו. זו גם הסיבה לכך, שהאנשים היקרים והקרובים אלינו ביותר יכולים לעצבן אותנו הרבה יותר מהמוכרת בסופר, הנוסע באוטובוס ואפילו הנהג בכביש (תחשבו לרגע על המריבה האחרונה שהיתה לכם עם אמא או עם האח שלכם, תשוו אותה למידת הכעס שהייתה לכם על הבחור בקולנוע שעקף אתכם בתור ואז תבינו למה אנחנו מתכוונים).
למה זה לא טוב להסתיר את הריבים מפני הילדים
אם יוצאים מנקודת הנחה שריבים הם באמת דרך תקשורת טבעית ובלתי נמנעת, אין באמת סיבה ממשית לא לריב ליד הילדים. משום מה, השתרש מעין קונצנזוס כזה בציבור (וגם בקרב לא מעט אנשי מקצוע) שאסור לריב ליד הילדים, כדי לא להלחיץ אותם, לעורר בהם חששות שמא אנחנו עומדים להתגרש או לפגוע ביציבות שלהם, ואנחנו, במרכז אמירים, נמצאים מהבחינה הזו, מחוץ לקונצנזוס.
השאלה, לטעמינו, היא לא אם "מותר" לריב ליד הילדים או לא, השאלה היא איך אנחנו רבים ליד הילדים וכיצד אנחנו מתווכים להם את המריבה שלנו.
כשאנחנו יודעים איך לריב ליד הילדים בצורה נכונה, הרי שאנחנו מגדלים אותם להיות מבוגרים שלא פוחדים ממריבות, שלא נמנעים מקונפליקטים ושמסוגלים לריב עם האחר ולהתמיר את המריבה כדי לחזק את הקשר. עוד יותר מזה, ילדים שחווים מריבות "בריאות" בין ההורים שלהם יודעים בהמשך חייהם טוב יותר איך לפתור בעיות ואיך להתמודד עם קשיים. אבל לפני שנסביר למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "לריב בצורה נכונה" או "מהי מריבה בריאה", חשוב לנו לשתף אתכם בכך, שהניסיון שלנו לימד אותנו, שגם כשהורים עושים סלטות באוויר כדי לא לריב ליד הילדים, בדרך כלל הילדים מרגישים את האנרגיה המתוחה שקיימת בין ההורים, ואז הם עשויים להילחץ עוד יותר, מעצם התחושה שמסתירים מהם משהו. אל תוך הוואקום הזה שנוצר בעקבות ההסתרות, הילדים יוצקים את הפרשנות שלהם, וכפי שאתם יודעים, המחשבות שלנו יכולות לרוץ לתסריטים הגרועים ביותר, לא כל שכן, המחשבות של הילדים שלנו.
בנוסף, כשכל המריבות נעשות בין דלתות סגורים ובהתלחששויות כדי שהילדים שלא ישמעו, הילדים עשויים להפנים את המסר הבלתי מילולי, שרגשות כואבים צריך להסתיר ולטאטא מתחת לשולחן.
אמונה כזו יכולה לגרום להם להמשיך לטאטא מתחת לשולחן חוויות ורגשות כואבים, והיום כבר כולנו יודעים, שרגשות שעוברים "טאטוא", היינו שלא מעובדים כמו שצריך או שמודחקים לתת מודע, עתידים להתפרץ בהמשך החיים כטראומה או ככאב חזקים פי כמה.
אז איך רבים מול הילדים שלנו?
אחרי שהבנו את המחיר שהסתרת המריבות מהילדים יכולה לגבות, נחזור עכשיו לשאלה שהעלינו עוד קודם לכן, והיא "איך רבים נכון בנוכחות הילדים"? הדבר החשוב ביותר במריבה בנוכחות הילדים הוא, שהילדים יבינו שלמרות שאתם כועסים אחד על השני, אתם עדיין מאוד אוהבים זה את זה. כדי שזה יקרה, חשוב שהמריבה לא תצא מכלל שליטה, וחלילה תכלול הבעות מילוליות קשות או תגובות פיזיות לא הולמות.
כל עוד המריבה כוללת ביטויי כעס "בריאים" שלכם אחד כלפי השני (דיבור יותר תקיף, הגברת הטון, קטיעה האחד את השני באמצע המשפט), וכל עוד אתם ממשיכים לכבד זה את זה גם כשאתם רבים, הילדים שלכם יבינו, שהמריבה שלכם היא עוד צורת תקשורת טבעית שמתקיימת ביניכם, שאין סיבה לחשוש ממנה.
אם אתם מרגישים שהטונים קצת עברו את הגבול או שהילדים נבהלו מהטון המוגבר, חשוב לדבר עם הילדים סמוך למועד המריבה. אם אתם עדיין בעין הסערה והרוחות עוד לא נרגעו, קחו כמה נשימות עמוקות, התאפסו על עצמכם, לכו לילדים והבהירו להם שאתם אומנם כועסים אחד על השני עכשיו, אבל שכעס הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, שמותר לנו לכעוס אחד על השני, ושאחרי שהכעס יחלוף, אתם תסלחו אחד לשני כי אתם אוהבים זה את זה, והמריבה שהייתה לכם לא פוגעת באהבה הזו ולא משפיעה עליה. אפשר לשאול את הילדים איך הם הרגישו כשרבתם, אם הם נבהלו ואם זה הלחיץ אותם. תנו לילדים להוציא החוצה, ואז הסבירו להם, כאמור, שכעס הוא רגש טבעי, במיוחד כלפי אדם שאנחנו מאוד אוהבים, וככזה, חשוב שנביע אותו בצורה אמיתית כדי שנוכל לשחרר אותו ולחזור ל"מצב הלא כועס" שלנו.
הדרך הטובה ביותר לעשות "תיקון" למריבה היא להשלים מול הילדים או להפגין את האהבה שלכם אחד לשני בנוכחותם, אחרי שהרגשות הסוערים התפוגגו. אם המריבה שלכם הייתה רק מריבה קטנטנה שלא באמת מצריכה תהליך התפייסות ארוך, פשוט חזרו לעצמיכם ותנו לדינמיקה המשפחתית להמשיך להתרחש כאילו לא קרה כלום. כי באמת כלום לא קרה. רבתם, כעסתם, ונזכרתם שוב כמה אתם אוהבים זה את זה. אם תבינו את זה באמת, גם הילדים יבינו את זה.
שימו לב- כשמריבות הן אמצעי התקשורת העיקרי
לסיום חשוב לנו רק להדגיש, שכל המאמר הזה רלוונטי להורים שהמריבות אינן אמצעי התקשורת העיקרי ביניהם, שיודעים לריב באופן שאינו יוצא מכלל שליטה וכולל פגיעה והשפלה של הצד השני, ושמסוגלים, אחרי הריב, גם לסלוח ולהמשיך הלאה. הורים שרבים ביניהם לעיתים תכופות מידי- ושכל וויכוח ביניהם יכול להפוך למלחמת עולם של ממש, שמן הסתם תטלטל את הילדים- מוטב כי ייחפשו מענה טיפולי שיסייע להם לשפר את התקשורת הזוגית, למען הבריאות הנפשית שלהם ולמען בריאותם הנפשית של ילדיהם.
נשמח לייעץ ולסייע בכל שאלה. ליצירת קשר עם מרכז אמירים
